זמן איכות עם הילדים או למה לא לרוץ עם הילד לבית החולים כשהרגל נשברת 

אתם בעבודה שעת ערב, הטלפון מצלצל ואתם שומעים בצד השני קול לחוץ וקצת מבולבל, אתם כבר מכירים את הקול הזה והוא אינו מבשר טוב .
" הילד שבר את הרגל, אני בדרך לבית החולים, תגיע מהר... " הטלפון מתנתק והמשפט הראשון שעולה לכם עכשיו בראש הוא " כמה שההודעה הזו לא הגיע בזמן...!!", אתם בדיוק לפני סיום הפרויקט, הגשת הדו"ח או ממש רגע לפני כניסה לישיבה מאוד משמעותית.אבל ....שבירת רגל זה " עסק רציני " זה מצב חירום ומכאן הדרך לדלת של המשרד לכיוון בית החולים מהירה וברורה לכל ....?!
אז למה לא לרוץ לבית החולים ....?!
לפני שאענה על השאלה הזו אנא נסו לדמיין מצב נוסף.אתם בעבודה שעת ערב, הטלפון מצלצל ואתם שומעים בצד השני קול לחוץ וקצת מבולבל, זה הילד שלכם והוא שואל," אבא מתי אתה מגיע הביתה... - "
כיצד אתם מגיבים ?
" אני לא יודע, ומה פתאום אתה שואל אותי, ובכלל אני לחוץ עכשיו ..."
" עוד מעט, אני צריך לסיים את ... אולי עוד כמה שעות "
" מה אתה צריך - איפה אמא ....? "
ואולי אתם מגיבים אחרת, אבל... האם יש סיכוי שתשבו בנחת ותאמרו : "אתם רוצים שאגיע בעוד שעה ונדבר ...? " ובאמת אתם עוזבים את הכל ומגיעים לביתכם, לשמוע ולהקשיב למה שהילד רוצה לשתף, להתלבט, להתחבק, להחזיק את היד, להיות ליד משהו שהוא כל כך צריך !!!.
עכשיו אתם קצת מבולבלים, אז מה אני מנסה להעביר כאן ועוד מעט אתם בכלל מסיימים לקרא את המעצבן הזה שמדבר על שברים .... אז התשובה נעולה בראיה קדימה לטווח של 10-15 שנה כשהבוגר שלכם כבר בן 15, 20 ואולי אפילו 40.............חכו רגע אל תזפזפו !!
שבירת רגל או יד הוא אירוע פיזי טראומטי שבסופו השבר מתאחה לערך לאחר כחודש חודשיים. הילד, שחווה את השבר והכאבים לא זוכר לאחר חודשים /שנים כיצד זה קרה ולבטח השבר הזה אינו משפיע כהו זה על חייו כבוגר.
אבל ... השברים הקטנים, ההתמודדויות והחוויות איתם מתמודד כל ילד הם הם אילו שישפיעו עליו בעתיד, ולנו כהורים הזכות ואולי החובה להיות שם בעבורם, לאפשר להם לשתף אותנו בחוויות בהתלבטויות ובצמיחה שלהם אל חייהם כבוגרים. השאלה היא עד כמה אנחנו באמת שם בעבורם ?!, האם אנו כהורים מודעים, דואגים ואוהבים,בוחנים עד כמה אנחנו מעורבים ושותפים בחייהם של ילדינו ?!, האם אנו יודעים לשים גבולות גם לעצמינו בעבודה ו"במרוץ של החיים" והופכים להיות חלק מחייהם של ילדינו?!.
השבר הפיזי ניתן לאיחוי ולא נשאר לאחר זמן רב ואילו השבר הפסיכולוגי...?!, הסדק שנוצר בביטחון העצמי של הילד, בזהות שלו כאדם, כחבר, כחלק מקבוצה. הסדקים בכלים אותם הוא רוכש לחיים הם אילו שהופכים להיות שברים ענקיים לאחר שנים.
שברים שבאים לידי ביטוי בהתמודדות שלו בכיתה, בתנועת הנוער, בצבא, באוניברסיטה או "בבית הספר של החיים" - בעבודה, בזוגיות וכמובן ב...הורות שלו.
אתן דוגמה. הילד שלכם היה מעורב בקטטה בבית הספר, או המורה העליבה אותו, הילדים החליטו לקרא לו בשם גנאי ...או לחילופין הילד שלכם קיבל ציון מצוין במבחן, או המורה שיבחה אותו בפני כל הכיתה על עבודה שביצע, הילדים בכיתה בחרו בו למועצת התלמידים. מקרים כאילו ואחרים הם אילו שמעצבים את ילדינו בדרך בה הם יכולים לפרש ולקלוט את האירוע.במצבים כאילו הרצון שלהם לשתף הוא עז, בהתמודדות עם ההצלחה כמו עם כישלון.
"השיתוף בחוויה " הוא נחלתם רק של אילו אשר מתאפשר להם לחוות מערכת יחסים עם הוריהם.
מערכת מאפשרת תומכת ומעודדת אותם לשתף את ההורים במתרחש בחייהם .
התנאי הראשון לקיום מערכת כזו היא נוכחות, נוכחות הורית קבועה יציבה ומוכרת לילד היא תוצאה של נורמה המשתרשת בבתים בהם בני הזוג מחליטים לייצר מערכת שעות המאפשרת שהייה עם הילדים מספר שעות לפני השינה.
לצערינו אנו נמצאים בעידן בו ההורים ובעיקר האבות מייצרים מערכת שיתוף עם הילדים הנמדדת בדקות .
אז היכן אתם נמצאים -
כמה דקות או שעות אתם נמצאים עם ילדיכם ביום, בשבוע ?!
מניסיוני בשיחות עם מתאמנים, חברים ומכרים, רבים " מתרצים " את אי נוכחותם בבית בשעות הערב ו/או אחה"צ מסיבות הקשורות לקריירה, לאילוצים,ולחוסר בזמן, המשפט השגור הוא " אין סיכוי ש..." .
כאן נכנס האימון המשפחתי, בדרכים יצירתיות ומפתיעות ובתהליך אימוני קצר יחסית אני מוצא את אותם " שבויים במרוץ החיים ..." מבצעים מהפך משמעותי בחייהם ומגיעים בשעות אחה"צ לביתם ו...
" מגלים את עולם המשפחה מנקודת מבט אחרת, ונהנים מכל רגע שם "
באימון של שני בני הזוג או באימון אישי במגוון תחומי החיים, המתאמנים משתפים אותי בלבטים, ברצונות ובתמונת המצב האידיאלית מבחינתם, אני זוכר מתאמן, מנהל פרויקטים בקנה מידע ענקי שהסביר לי ארוכות מדוע אינו יכול לצאת אפילו פעם אחת בשבוע מוקדם ו... לאחר 3-4 מפגשים הוא מיישם שיטת עבודה שנקבע על ידו " יום ארוך - יום קצר " .
התמורה המיידית הן מבחינה משפחתית והן מבחינה אישית גדולה לאין ארוך, "הגילוי " מאפשר למשפחה ולמתאמן לזהות מצבים חדשים, חוויות והכרת המרקם המשפחתי מנקדת מבט של אור יום ... תרתי משמע.
ועכשיו למשימה : האם אתם כהורים מודעים, יכולים להסכים על מהלכים ליצירת אוירה משפחתית אחרת ?! לדוגמה :
? אם קובעים מראש לצאת לאירוע /בילוי או חוויה משותפת יומיים שלושה מראש - ניתן לשריין זאת ביומן, להבטיח ולקיים ?!.
? האם ניתן לקבוע יום קבוע בו האב, האם ואולי שני ההורים יחד נמצאים ביחד מוקדם בבית, גם אם אין משהו שנקבע מראש -
המאמר לעיל הינו לך ההורה המודע, המודע לרצון שלו - להיות, להקשיב, לתמוך, לעודד ולהקנות לילדו כלים טובים וחזקים לחיים מאושרים ובריאים. אם אתה אומר לעצמך " כן, נכון אבל ..." זה בדיוק המקום להגיע לראש העמוד ולשאול את עצמכם האם הייתם עוזבים הכל אילו ילדכם היה שובר את הרגל .
מתי לאחרונה היית ממש עם בינך,ביתך - מתי צחקתם יחד, התבדחתם, שיתפתם ..? ואני מתכוון לשיתוף שהוא מעבר לצפייה משותפת ב"מרוץ למיליון", האם אתם בטוחים שילדכם ישתף אתכם בטוב ובפחות טוב שעבר עליו במהלך היום -
האם אתם משתפים את ילדכם במה שעבר עליכם?
האם הרטואל בשיח היומי מוכר לכם ?!
" איך היה בבית הספר - " ----------------------- > " בסדר " .
"הכנתם שיעורים - " ----------------------- > " כן, יש לי רק ... " .
" מה אתה רוצה לאכול? ." ----------------------- > " אני רוצה ...."
האם נרצה לשנות זאת ?! במי זה תלוי ?! בנו ההורים !!!
להיות הורה מודע מאפשר לנו לצמוח כהורים ולהם לצמוח כילדים מאושרים ואוהבים !!
שלכם באהבה , אייל לוי- מאמן אישי ומשפחתי מוסמך.